מחקר שטח
המלגה
המלגה למחקר שטח מוענקת לחוקרת או חוקר בהזמנת הקרן בלבד. המלגה מוענקת לשנה אחת, עם אפשרות להארכה על פי צורכי המחקר, בתיאום עם הקרן. במסגרת המחקר החוקר/חוקרת מקיים/מקיימת פעילות שטח, מחקר וכתיבה.
המלגה נועדה לקדם פעילות בפריפריות הסוציאליות והאידיאולוגיות של שדה האמנות בישראל, ולהתוודע אל היצירה הפלסטית המתקיימת הרחק ממרכז השדה. נוסף על כך, הדיון המחקרי יסייע בחידוד ביקורתי של הקריטריונים שמנחים את הערכת האמנים במסלול הראשי של מענקי היצירה מטעם הקרן.
הפעילות תתמקד באמניות ובאמנים בבחירת החוקר/חוקרת, על פי נושא המחקר. במסגרת המלגה יוקדש תקציב ייעודי לפעילות כגון תמיכה באמנים/אמניות, פעילות אוצרותית, ליווי מקצועי וכד', על פי שיקול הדעת של החוקר ובתיאום עם הקרן.
תקציב הפעילות עשוי לסייע ישירות או בעקיפין לאמנים והאמניות בעבודתם/עבודתן, בתיאום עם החוקר/חוקרת ובכפוף להסכמת האמן/אמנית. לא תתאפשר הגשת בקשה למענק יצירה של ההקרן עד למועד סיום ההשתתפות במחקר.
החוקר/חוקרת חופשי/חופשייה לבחור את נקודת המבט שדרכה יערך המחקר, וזכויות הקניין הרוחני בו שמורים להם. בתום מלאכת המחקר והכתיבה, מאמר מחקרי פרי עטו של החוקר/חוקרת יפורסם באתר הקרן,
ובכלל זה שמות האמנים והאמניות שהשתתפו במחקר.
החוקר לשנים 2022-2023:
אלברט סויסה
סופר, אוצר, כותב בתחום המסה והביקורת של האמנות ושדה האמנות
נושא המחקר : היצירה, מעבר לכל אובייקט
בין התפשטות חסרת תקדים של שדה האמנות על כל מערכיו ובין היזמות האדירה של "תרבות האמנות" מצד מוסדות המדינה ומצד יזמים פרטיים, עולה התהייה אם בכלל עוד ישנם אמנים ואם עוד ישנה יצירה שהוחרגו או חמקו מרצון מרשת הקואורדינטות הכול-יכולה והחולשת לכאורה על כל המרחב הממשי של המערכת הדו-ראשית הזאת, האנושית והתרבותית, הייצוגית והסמנטית. נשאלה השאלה, האם בכל זאת, למרות כל הרצון הטוב, גם בעידן שבו רשתות התקשורת האלקטרוניות, המקצועיות והחברתיות, שפתוחות לכול ומגיעות במישרין וללא מתווך אל כל האמניות/אמנים החיים במרחב הציבורי הישראלי, עדיין נותרו כיסי יצירה שחומקים מן הרדאר הכול-יכול הזה? האומנם ביטלה הרשת האלקטרונית את יחסי הכוח הגיאוגרפיים שבין מרכז לפריפריה, שבין שדה האמנות הממשי והאלקטרוני לבין אלו שנמצאים מחוצה להם? האם ישנם חיים מחוץ לרשת/שדה?
לצורך מחקרי אני מעמיד את היחס לאובייקט האמנותי כנקודת מוצא וכאבן בוחן. "האובייקט האמנותי" הוא הקונסנזוס המוסכם, אבל גם מוקד המחלוקת בין מרכז שדה האמנות הישן והחדש של האמנות הישראלית לבין מערך היזמים והמצנטים המדיניים והממסדיים החדשים, ולצידם או כיד ימינם ניצבים היזמים של השוק המוסדי והחופשי של חרושת התרבות, הפועלים במרחב הייצור התרבותי לקיום וקידום האמנות כערך אוניברסלי מַבנה ומשתף קהילות. עם זאת, לעיתים קרובות "האובייקט האמנותי" מתורגם ל"תוצר האמנותי" – הוא הערך המוסכם והמקובל על כולם, ממנו הכול מתחיל, והכול מסתיים במרחב הממשי והסימבולי של העשייה והפעולה בתחום האמנות, וזאת למרות היחס הערכי השונה כלפי "האובייקט" מצד שני השדות השותפים/משותפים הנ"ל.
אני מציע לבדוק כיסי פעולה והוויות אמנותיות באשר הן, המתקיימות לעצמן ולא בהכרח כ"תוצר" הפונה אל שדה האמנות והתרבות הקולקטיביים. אני מתעניין באפשרות חיים של יצירה אמנותית שמתרחשת במישור האינטימי והממשי הקרוב מאוד לאמן עצמו, שבה "האובייקט האמנותי" הוא תוצר משני או מופרך, לפעמים מיותר או חסר חשיבות ערכית כשלעצמו. אפנה את המבט לעצם העשייה/פעולת היצירה במרחב הקיומי, בין זו הפרטית לגמרי, החסויה והלא-מודעת, ובין זו המתכחשת לפרטי ופונה אל הקהילתיות והסוציאליות המובהקת, כשותפות קהילתית מעיקרה ולא כתוצר המתווך על ידי השדה/ממסד לצרכיו התרבותיים או הפוליטיים.
